מאמרים
נפש אחת

מתוך הספר "שיחות עם אלוהים 3" מאת ניל דונאלד וולש.

ש: האם לחיות יש נפשות?
 
ת: כל מי שהביט פעם בעיני חיה, כבר יודע את התשובה לזה.
 
ש: אז איך אני יכול לדעת שזאת לא סבתי, שחזרה בתור החתולה שלי?
 
ת: התהליך הנדון כאן הוא התפתחות. בריאה עצמית והתפתחות. והתפתחות מתקדמת בכיוון אחד. למעלה.   תמיד למעלה. רצונה הגדול ביותר של הנפש הוא לחוות היבטים גבוהים יותר ויותר של עצמה. ולכן היא מבקשת לנוע בסולם האבולוציוני כלפי מעלה, ולא כלפי מטה, עד שהיא חווה את מה שמכונה נירוונה – אחדות מוחלטת עם הכל. כלומר, איתי.
 
ש: אבל אם הנפש רוצה לחוות היבטים גבוהים יותר ויותר של עצמה, למה לה לטרוח לחזור כבן אדם? הרי זה ודאי לא צעד "כלפי מעלה".
 
ת: אם נפש חוזרת לגוף אדם, מטרתה תמיד לחוות עוד כדי להתפתח עוד. אפשר להבחין ברמות התפתחות רבות אצל בני אדם. נפש יכולה לחזור לתקופות חיים רבות – למאות רבות של תקופות חיים – ולהמשיך לגדול כלפי מעלה. אבל תנועה כלפי מעלה – שאיפתה הנעלה ביותר של הנפש – אינה מושגת על-ידי חזרה לצורת חיים נמוכה יותר. לכן חזרה כזאת אינה מתרחשת. לא עד שהנפש מגיעה לאחדות המוחלטת עם כל היש.
 
ש: אז זה אומר שיש "נפשות חדשות", שנכנסות למערכת כל יום בגוף של צורות חיים נמוכות יותר.
 
ת: לא. כל נפש שנוצרה אי-פעם נוצרה בבת-אחת. כולנו כאן ועכשיו. אבל כפי שכבר הסברתי, כאשר נפש (חלק ממני) מגיעה להבנה האולטימטיבית, יש לה אפשרות לבחור "להתחיל מחדש". פשוט "לשכוח הכל" כדי שתוכל להיזכר בכול ולברוא את עצמה מחדש. באופן הזה אלוהים ממשיך לחוות את עצמו. נפשות

יכולות לבחור גם "להתמחזר" בצורת חיים מסוימת ברמה מסוימת ככל שיחפצו.
ללא גלגול נשמות – ללא היכולת לחזור לגוף פיסי – הייתה הנפש צריכה להשיג את כל מה שהיא שואפת להשיג בתקופת חיים אחת, הקצרה פי ביליון מעפעוף עין בשעון הקוסמי.
אז כן, כמובן, גלגול נשמות הוא עובדה. הוא אמיתי, יש לו מטרה והוא מושלם.

ש: טוב, אבל דבר אחד מבלבל אותי. אמרת שהזמן אינו קיים, שכל הדברים מתרחשים עכשיו. נכון?
 
ת: כן.
 
ש: ואז רמזת – שאנחנו קיימים "כל הזמן" ברמות שונות או בנקודות שונות ברצף החלל-זמן.
 
ת: נכון.
 
ש: טוב, אז כאן מתחיל להיות מטורף. אם אחד ה"אני" על פני רצף החלל-זמן "מת" וחוזר לכאן כאדם אחר... אז מי אני? אצטרך להיות קיים כשני אנשים בו-זמנית. ואם אמשיך לעשות את זה לנצח נצחים, וזה מה שאתה אומר שאני עושה, אז אני מאה אנשים בו-זמנית! אלף. מיליון. מליון גרסאות של מיליון אנשים במיליון נקודות על פני רצף הזמן-חלל.
 
ת: כן.
 
ש: אני לא מבין את זה. השכל שלי אינו תופש את זה.
 
ת: האמת היא שהצלחת לא רע. זה רעיון מתקדם מאוד והתמודדת איתו יפה.
 
ש: אבל... אבל... אם זה נכון, אז "אני" – אותו חלק בי שהוא בן אלמוות – ודאי מתפתח בביליון דרכים שונות, בביליון צורות שונות, בביליון נקודות שונות בגלגל הקוסמי ברגע הנצחי של העכשיו.
 
ת: אתה שוב צודק. זה בדיוק מה שאני עושה.
 
ש: לא, לא. אמרתי שזה ודאי מה שאני עושה.
 
ת: שוב צדקת. זה מה שאמרתי הרגע.
 
ש: לא, לא. אמרתי...
 
ת: אני יודע מה אמרת. אמרת בדיוק את מה שאני אמרתי שאמרת. הבלבול נובע מזה שאתה עדיין חושב שיש יותר מאחד מאיתנו כאן.
 
ש: ואין?
 
ת: מעולם לא היה יותר מאחד מאיתנו כאן. מעולם לא. אתה מגלה את זה רק עכשיו?
 
ש: זאת אומרת שאני מדבר עם עצמי כאן?
 
ת: משהו כזה.
 
ש: זאת אומרת שאתה לא אלוהים?
 
ת: זה לא מה שאמרתי.
 
ש: זאת אומרת שאתה כן אלוהים?
 
ת: זה מה שאמרתי.
 
ש: אבל אם אתה אלוהים, ואתה אני, ואני אתה, אז... אז... אני אלוהים!
 
ת: אתה אלוהים, כן. זה נכון. אתה מבין זאת לגמרי.
 
ש: אבל אני לא רק אלוהים. אני גם כולם.
 
ת: כן.
 
ש: אז האם זה אומר שאיש ושום דבר אינם קיימים מלבדי?

עוד באתר: סדנאות טיפולים קלפים טיפוליים ברוח ספר יצירה - שיטת לוסקי.