מאמרים
משחק החיים

מתוך הספר "ילדים כמהים לאלוהים" מאת דני לוסקי.

אתה מאשים אחרים כדי להיות צודק, אתה מפסיק להאשים אחרים, כדי להוכיח כי גם כעת אין שום שינוי, שוב אתה צודק. אתה סומך על אחרים ומעביר להם סמכויות כדי להתנער מאחריות, אתה לא סומך על אחרים ועושה הכל לבד, כדי שיהיה לך את מי להאשים ולהתנער מאחריות. אתה עושה הצגות כדי שיראו אותך, אתה עושה הצגה של מי שמפסיק לעשות הצגות כדי שיראו שאתה מפסיק. אתה מספר סיפורים לעצמך כדי שתוכל לחיות בשלום עם השקרים שלך, אתה מפסיק לספר סיפורים לעצמך ואז אתה חי בשקר. אתה טועה כאשר אתה עושה משהו, אתה טועה כאשר אתה לא עושה דבר. אתה שם לב שכאשר אתה עושה, אתה תמיד טועה, וכאשר אתה לא עושה דבר אתה מייצר תלונות על שאינך עושה ושוב אתה טועה, אתה תמיד טועה. כל זה מפחיד אותך ואז אתה מתחבא מתחת לשמיכה ומאמין שככה אתה בטוח יותר, אתה מנסה לא להתחבא מתחת לשמיכה וחושב אולי אם אתה שקוף לא יפריעו לך. אתה דואג כל הזמן להראות טוב כדי למצוא חן בעני אחרים, אתה מפסיק לדאוג איך אתה נראה כדי למצוא חן בעני אלה שלא אוהבים שאתה דואג. בזמן שאתה עסוק בשאלה איך אתה נראה, אתה לא רואה שכולם מנסים למצוא חן בענייך ושגם הם עסוקים בלהראות טוב עבורך. אתה חושב שכולם מסתכלים עליך אבל אינך רואה שכולם חושבים שאתה מסתכל עליהם, אתה מפחד מאנשים ואינך רואה שאנשים מפחדים ממך. אתה לומד על הדברים שקורים לך, אתה מנסה להבין את הטבע שלך, אתה לומד ולומד ואז אתה מבחין שככל שאתה לומד יותר אתה מבין פחות. אתה מבין שזה לא משהו שאתה שולט עליו, אתה נע חסר שליטה בצורך שלך ללמוד, להבין ולתקן, אתה פועל כמו אוטומט ברוב הדברים שקורים לך. כל פעם שאתה לומד משהו חדש ומתוך כך מבין איך לפעול, אתה מפעיל את האוטומט שלך.
כאשר אתה נתקל בבעיה, אתה לומד משהו חדש ושוב נכנס לאוטומט עד ששוב אתה לומד משהו חדש וכך אתה נמצא במחזור אין סופי של לימוד ואוטומט. אתה משנה דרכים ושיטות, אתה משנה הרגלים, אתה משנה את הגישה שלך לחיים, אתה משתנה כולך, אתה כבר לא מכיר את עצמך ועדיין אתה בתוך התקלות והכאב, כל מקצה שיפורים שאתה עובר, הבעיות חוזרות ובאות כאילו לא קרה דבר, אתה רואה שגם אנשים חכמים שלמדו הרבה טועים וגם אלה שלא למדו בכלל טועים, אתה רואה ילדים טועים וכואבים ואתה רואה שגם זקנים טועים וכואבים. אתה שם לב שהעולם כולו בבעיות, בכאב ובחסך, אם אתה עני אתה רוצה להיות עשיר, אם אתה עשיר אתה רוצה להיות יותר עשיר, ויש עשירים שמוותרים על כל עושרם כדי לחוות אהבה, ויש נסיכים שמוותרים על כסא המלכות כדי להבין את טבע האדם ולמצוא

מזור לכאב. ואתה, כאשר אתה חולה אתה רוצה להבריא, ואם אתה בריא אתה עצוב שאין לך אהבה, אם אתה בזוגיות אתה מחפש מוצא, אם אתה לא בזוגיות אתה מחפש דרך להיכנס, כאשר אין לך כסף אתה בבעיה, כאשר יש לך כסף אתה שוב בבעיה, כאשר אתה באהבה אתה בבעיה, כאשר אתה לא באהבה אתה שוב בבעיה, אתה מבין שתמיד יהיו בעיות בחיים והחיים והבעיות הם כמו סיר ומכסה, אתה והבעיות כמו זכר ונקבה, האחד לא יהיה בלי השני, האחד זקוק לשני, אתם צמד חמד, קשורים לעד. אתה מבחין שהבעיות הן שבוחרות אותך ולא אתה הוא שבוחר את הבעיות, כמו הנשים בחיים שלך, כמו החריגות בבנק, כמו החברים שלך בעבודה. ואז אתה מחליט שמהיום אתה בוחר את הבעיות שלך, אתה יוזם במקום להגיב, אתה תוקף במקום להגן. אתה שם לב שכאשר אתה בוחר בעיות קטנות אתה מתעסק בשטויות, ואז אתה מחליט לבחור בעיות גדולות באמת, אתה בוחר לתקן את העולם. כאשר אתה בוחר בעיות גדולות אתה מבחין שאתה לא מתייחס כל כך לבעיות הקטנות
שפעם הטרידו אותך וזה טוב בעיניך, ואז כאשר אתה לא מתייחס לבעיות הקטנות הן הופכות גדולות ואז אתה שוב מתייחס אליהן.
אתה עובד במטרה ליצור עולם יותר טוב, אתה רוצה לעשות משהו כדי להפסיק את הכאב והבעיות של אנשים סביבך, אתה מבחין שדרך העבודה הזו אתה גורם לחלק מהאנשים להוציא מעצמם את הרע שהיה חבוי בתוכם, אתה יוצר התנגדות וביקורת קשה אצל אנשים רבים. אתה כמובן לא מאשים אחרים, אתה פשוט פועל ומתקן אצלך ואז אתה רואה שכל פעם שאתה מתקן משהו, במקום אחר משהו אחר מתקלקל.
אתה משלים עם זה ואז אתה מפנה את כל מרצך לחיים עצמם.
אתה מבין שהרצון שלך להיות משהו ולרצות משהו לעצמך מקורו בכוח החיים עצמם, אתה מבין שרק אם אתה רוצה ומשתוקק למשהו אתה אדם חי. ואתה שרוצה מאוד לחיות - אתה משתוקק לדברים, אתה מתלהב מכל דבר, אתה מלא שמחת חיים, אתה חי. ואז אתה שם לב שכאשר אתה רוצה מאוד משהו אתה הופך עבד לרצונות שלך, אתה מאבד שליטה על החופש האמיתי שלך כי אתה תלוי בדברים שאתה רוצה וברצונות של עצמך, אתה שם לב איך הדברים פועלים – אתה מבין ותופס משהו, אתה חש ומרגיש את הדברים ואז אתה מכניס אותם למערכת מושגים ולבסוף מערכת מושגים זו משתלטת עליך. אתה שם לב שאתה ישות מוצקה שאינה ניתנת לשינוי, אתה אוטומט שפועל מתוך תאווה ותשוקה ואלה כובלים אותך לכללים חברתיים ותרבותיים. ואז יום אחד אתה מחליט שאינך רוצה דבר, אתה רוצה לדוג בים. וככל שעובר הזמן בלי רצון למשהו, אתה מאבד את כוח החיים שלך, אתה פשוט הולך ודועך.
הפעם אתה עושה שינוי איכותי הנובע מתובנה שאתה צריך לזרום עם החיים, אתה נותן מעצמך והרבה ומבחין שאחרים לא מחזירים לך כפי שאתה מעניק להם, אתה הופך את הסדר ואומר אני אנסה את התפיסה של "לקבל על מנת לתת" ואז אתה מעלה את חמתם של הסובבים אותך, אתה הופך יצור מוזר וחריג בעיני אלה שאינם תופסים את השינוי, עבור הרבה אנשים אתה עושה הצגות, זה לא אמיתי ואתה שוב בתקלות. אתה צובר הרבה ידע ועולה ברמת המודעות שלך, אתה בנתינה ובאהבה והרמוניה מול היקום וחושב שהגעת לנוסחה הגואלת, אתה יודע הרבה ויכול לעזור כדי ליצור עולם קצת יותר טוב ואז מטיחים בפניך שאתה מתיפייף ועושה הצגות. אתה לא שם לב וממשיך בדרכך זו, אתה לומד ומלמד דברים שישנו את העולם ויעלימו חלק מהכאב שיש לכל כך הרבה אנשים ואז אומרים לך שפיך ולבך אינם שווים, ואם בכל זאת פיך ולבך שווים אז אתה בהצגה אחת גדולה. כי מה שקורה בשטח אינו תואם את מה שאתה לומד ומלמד. ואתה מקשיב, כואב מאוד והדבר הטבעי שבא לך לעשות הוא להניח לכל זה, לשכוח, מה אתה צריך לקחת אחריות על כל העולם ועל הכאב של אנשים אחרים, אתה שואל את עצמך "מה ייצא לי מזה" ואז אתה תופס שאתה חוזר אחורנית הרבה שנים. אתה זוכר את מה שלמדת, אתה מתבונן ורואה את המראה שלך דרך הביקורת, אתה מתרצה אתה מבין שהביקורת אפילו נכונה, זה נכון, בסך הכל, הכל הצגה אחת גדולה, פעם היית בהצגה אחת והיום אתה בהצגה אחרת, פעם היית שכיר ולא אהבת את מה שעשית שם והיו לך הרבה תקלות, ופעם היית עצמאי ודרכת על אנשים כדי לשרוד וגם את זה לא אהבת שם,
פעם פעלת מתוך אהבה עצמית והיו לך תקלות והיום אתה מנסה לפעול מתוך אהבת האחר וגם זה מביא עליך כאב ותקלות, פעם נתת כדי לקבל וקיבלת רק תסכולים והיום אתה מקבל כדי לתת ואומרים לך שאתה מזייף, זהו זה , זה העניין, הכל הצגה אחת גדולה.
בסך הכל אתה שחקן שמחליף תפקידים בהצגה של היקום. פעם אתה צופה ופעם אתה שחקן, פעם אתה שופט ופעם אתה מתבונן מהצד, אתה תמיד שחקן. היית בהרבה הצגות ובכולם חזרו התקלות, הכאב, הזיופים, הסיפורים והנפילות. אז מה עדיין לא למדת, אתה חוקר ונובר כדי להבין את הטבע שלך, ואז אתה מבין פן נוסף של המשמעות של חייך.
אתה מבין שבעצם אין שום משמעות באמת למה שקורה לך או למה שאתה עושה, כי הכל חסר משמעות. אין תכלית לכל העשייה, כי אין תכלית באמת לכל מה שמתרחש. קהלת החכם באדם אמר לפני אלפי שנים " הכל הבל הבלים" ואין מי שמקשיב.
אתה חש שכל עולמך מתמוטט, כי כל מה שיש לך חסר חשיבות, חסר משמעות וחסר תכלית. הכל בלוף אחד גדול, אין באמת משהו שאפשר להיאחז בו ואתה שואל מה אלוהים ברא כאן, היכן נמצא בורא עולם, היכן האבא שאני חוסה בצלו ואשר נולדתי בדמותו וצלמו, למה הוא מפקיר אותי כך לבורות, לכאב ולתקלות בלתי פוסקות.
וכך מתוך המקום הנמוך הזה מה"לא כלום" הזה אתה מבקש מוצא כדי לקבל את עצמך בחזרה, אתה מבין שכל מה שבאמת חשוב וקיים זה אתה, שום דבר באמת לא חשוב, לא המקצוע שלך, לא הלימודים והתארים שלך, לא הכסף, גם לא הזוגיות, לא הנכסים שצברת, לא האהבה, לא העבודה שלך וגם לא המעמד שלך בעיני אדם זה או אחר, רק אתה באמת קיים, כל היתר חסר משמעות.
נכון, העולם הוא בסך הכל הצגה, אתה מבין שאין הצגה טובה או הצגה גרועה, אין דרך נכונה או דרך לא נכונה, אין משהו יותר טוב ומשהו יותר רע אין משהו שעובד ואין משהו שאינו עובד, אין משהו נכון או משהו לא נכון, אין טוב ואין רע, אין חושך ואור, מה שיש זה "לא כלום", פשוט "לא כלום" ואתה יודע מה, זה פשוט זה, זה כל העניין, כי הכל יכול להיות טוב והכל יכול להיות רע, כי אתה הוא שנותן משמעות של טוב לטוב , אתה הוא אשר נותן משמעות של רע לרע. אתה הוא שנותן פירוש למשהו נכון או לא נכון, אתה הוא שיוצר את התכלית בעשייה שלך, אתה הגורם לכך שמשהו יעבוד או לא יעבוד, אם תחליט שהכל נכון, אז הכל יהיה נכון, אם תחליט שהכל טעות אז הכל יהיה טעות, אתה מחליט אם מה שאתה חווה זו תקלה או תיקון.
אתה מחליט אם במה שאתה מתנסה זו בעיה או חוויה. אתה מחליט אם זה בלתי אפשרי או אפשרי עבורך, אתה מחליט אם אתה באור או בחושך אתה יכול לרחף על כנפי חלום, או להתבוסס בשלולית בוץ, אתה יוצר את עולמך, אתה ורק אתה כאן כל היתר "לא כלום" כל מה שסביבך הוא לא כלום ורק אתה כאן. האמת היא שאתה יכול ליצור משהו רק אם כל היתר סביבך לא כלום. וכל מה שאתה מייצר יקבל רק ממך את המשמעות ואת התכלית שאתה מייחס להם, כי רק אתה קובע כאן, רק אתה כאן. היקום והחיים הם מגרש המשחקים שלך. אתה נמצא במגרש אין סופי ריק, אתה קובע את הגבולות שלו, אתה קובע מהו המשחק שאתה רוצה לשחק על המגרש, אתה קובע את החוקים ואת הכללים, אתה קובע עם מי לשחק,
מתי וכמה לשחק, אתה הולך לשחק משחק וירטואלי שאין לו שום משמעות חוץ מהמשמעות שאתה נותן לו. בזמן שאתה בתוך המשחק, אתה כל כך נלהב ונרגש עד שאתה שוכח שאתה רק במשחק ואז אתה שוב כואב, כועס, מדמם ונלחם כאילו שזה אמיתי. אתה כבר יודע שכאשר אתה שוכח מי אתה, אתה גם שוכח את כל מה שלמדת וחוזר למקום הנמוך ביותר, לפחדים ולכאב.
כאשר הגעת לחיים לא נתנו לך ביד הוראות הפעלה וגם לא לימדו אותך איך לשחק את משחק החיים, לימדו אותך שאתה צריך מקצוע כדי להתפרנס ולהישאר בחיים. לימדו אותך גיאוגרפיה, היסטוריה, ספרות ומתמטיקה, אבל לא איך לחיות ובשביל מה לחיות. לא לימדו אותך את הכללים של משחק החיים.
אבל כעת אתה יודע שאם אתה עסוק בפרנסה, בכאב ובחסכים שלך, לא תוכל באמת ללמוד על החיים. החיים יכולים להיות עבורך סדנא דרכה אתה לומד איך לשחק את משחק החיים, אתה כבר יודע שאין דרך אחרת, כי אתה הוא שמעצב של החיים שלך.
לכן מה שכדאי לך ללמוד הוא איך לעצב את החיים שלך, אתה חייב ללמוד את כללי המשחק ולהתאמן כדי לשחק היטב את המשחק.
בימים של כאב כמו בימים של שמחה, זכור שאתה בסך הכל במשחק, משחק החיים.

נדלה מתוך אתר מכללת לוסקי: www.lousky.co.il

עוד באתר: סדנאות טיפולים הוליסטיים קריאה בקלפים ברוח ספר יצירה - שיטת לוסקי.