|
ואתה מה?" , "תלמד הנדסה זה מקצוע עם
עתיד", "תהייה עורך דין מובטחת לך הצלחה", "הטובים לטייס",
ועוד. ההשוואה שעושים בין אדם אחד לאדם אחר מתעלמת מפרופיל
האינטליגנציות הייחודי שיש לכל אדם. פרופיל אנושי אחד אינו
תואם פרופיל אנושי אחר, לא היה ולא יהיה אדם אחד שדומה
לאדם אחר ולכן אין מקום להשוואה בין בני אדם וגם אין מקום
לתחרות. אפשר לשתף פעולה במקום תחרות ואפשר להשוות כל אדם
להישגים של עצמו במקום להשוותו לזולתו.החברה יכולה וצריכה להעריך כשרים על פי
פרופיל אינטליגנציות אישי, ובכך, ליצור פתיחות וקבלה של
מקצועות רבים ומגוונים, כגון: שירה, ריקוד, ציור, משחק,
ספורט, הילינג, נגרות, מסגרות, מכונאות, וכד'. בדרך זו
לאפשר לאנשים רבים, שאינם רוצים להיות מהנדסים, עורכי דין
או רופאים, להרגיש ראויים ורצויים בחברה, ולאפשר להם
להצטיין בתחום בו הם יכולים לבטא את עצמם בדרך הטובה
ביותר. עניין זה הוא היבט מרכזי ברפואה המשולבת, המבקשת
לעסוק גם במניעה של מחלות ותקלות דרך חיזוק הדימוי העצמי.
לכל אדם יש 32 אינטליגנציות בפרופיל ייחודי, באמצעותם הוא
מבין את העולם ובאמצעותם הוא משיג את מטרותיו.
כל אינטליגנציה קשורה בהיבט סביבתי ולכן יש לבודקה בהיבט
המוכר והמתאים לאדם, ולאפשר תנאי סביבה אופטימאליים,
המרחיבים את יכולת הביטוי של האינטליגנציה.
תפקיד המטפל לזהות את יכולות (אינטליגנציות) האדם, לסייע
לו להגיע לתחום שיתאים לכישרונותיו, תחום שיאפשר לו יעילות
וכושר שיתוף (במקום תחרות), סיפוק, וחיזוק האינטליגנציות
שהוא מצטיין בהם, דבר שיתרום להעלאת הדימוי העצמי ולמיצוי
הפוטנציאל האישי (וליצקר 1999).
על אף ההבדלים בין בני אדם והמגוון האין סופי של "פרופילי
האינטליגנציות", עדיין מתבצעת הערכת אינטליגנציות באמצעות
מבחנים "קונבנציונאליים" אחידים. במצב משונה זה, מודגשות
יכולות (אינטליגנציות) המתבססות בעיקר על שתי
אינטליגנציות: הלשונית או הלוגית - מתמטית. המשמעות היא
שאנשים המצטיינים בשתי אינטליגנציות אלו, נחשבים חזקים
ומצליחים בעוד אחרים נחשבים מתקשים חלשים ואינם עומדים
בדרישות, ונתונים, בדימוי עצמי נמוך, במעגלים מתסכלים של
בינוניות או כשלון.
תפקיד המטפל לאפשר לכל אדם במה וחלון הזדמנויות לביטוי
המרקם המגוון המאפיין את האינטליגנציות, אשר לעתים חבויות
ואינן באות כלל לידי ביטוי. ככל שהטיפול יגוון בפעילויות
ובחומרי למידה, כן יתאפשר יותר לגלות עניין ומוטיבציה,
לבטא את העצמי בהקשר לפעילות הטיפולית, בדרכים מגוונות
המתאימות לפרופיל האינטליגנציות האישי. מעבר לחוויה
שבלמידה שכזו יתאפשר גם למטפל - לוודא באופן מהימן ותקף,
על בסיס ביצועי המטופלים, אם אכן הם מבינים את הנלמד
ומסוגלים לעשות שימוש מושכל בידע שרכשו. המטפל יוכל לאבחן
יכולות, נטיות, נקודות חוזק ועניין, לצד נקודות לשיפור
ותפיסות שגויות. לאור אבחון זה, יוכל המטפל לעצב את המשך
הטיפול, בכך שיעודד מטופלים להתבלט ביכולותיהם החזקות,
ובתחומי העניין שלהם. דווקא מזווית חיובית זו, חשוב שהמטפל
יסתייע בנקודות חוזק ועניין אלו כמנוף לקידום של יכולות
אחרות, שאינן מפותחות דיין ושרצוי לשפרן, או לשם שירוש
תפיסות שגויות (וליצקר 1999).
אם נאמץ גישה "חינוכית" זו ברפואה המשולבת, ניתן יהיה
ליצור תנאים מעוררי מוטיבציה, אופטימאליים, המעודדים את
צמיחת המטופלים ואת מיצוי הפוטנציאל הטמון בהם. גישת טיפול
כזו, המאפשרת למטופל להציג את עצמו בדרכים מגוונות
המתאימות לאישיותו, לנטיותיו וליכולותיו, לפי בחירתו,
עשויה להקנות תחושת מסוגלות ואמונה ביכולתו. בכך נגרום
להעלאה של ביטחונם ודימויים העצמי. כל אלה יביאו למוטיבציה
ולפתיחות ללמידה אישית, שתסייע להם לצאת ממעגל הכישלון או
הבינוניות שבו הם נתונים.
התהליך החינוכי הינו תהליך של ריפוי עצמי (לוסקי 2005).
חשיפה, גירוי, תרגול ואימון אינטליגנציות, יסייעו לפיתוח
יעילותן של האינטליגנציות (גארדנר 1996), גם לצורך ריפוי
עצמי.
כאשר אדם אינו מצטיין באינטליגנציה של דיבור (לכן מתקשה
בניסוח תשובות מילוליות), אבל, מוכשר באינטליגנציה של
מישוש (מגע), ניתן לעודדו להפגין את הידע שרכש באמצעות
ציור, פיסול, בניית דגם או מצגת, תהליך, מעשה, לבחירתו.
מטופל שזכה בהערכה ובהכרה בייחודיות האינטליגנציות
המפותחות שבו, יגלה עניין רב יותר ללמידה נוספת ולשיפור,
גם בתחומים הפחות מפותחים אצלו (וליצקר 1999).
התיאוריות על האינטליגנציות מסבירות
כיצד אנו יוצרים את הבנתנו לגבי העולם בו אנו חיים, כיצד
אנו משנים עמדות ואמונות, וכיצד אנו קובעים יעדים ומבצעים
אותם. הצלחת התהליך מחייב הפעלה של כל הרבדים באישיותו של
אדם – גישה הוליסטית, ולמעשה הפעלה של אינטליגנציות רבות,
מכאן תרומת חקר האינטליגנציות להבנת הגישה ההוליסטית, שהיא
לב הרפואה המשולבת.
הפסיכולוג הצרפתי בינה התייחס אל אינטליגנציה כאל יכולת
שכלית שניתן לכמת אותה למדד נבונות מספרי, הקרוי מנת משכל
- (IQ-Intelligence Quotient). בינה הרכיב עץ של יחידות
גיל משכל, בהניחו שהמשכל משתנה עם הגיל. לפיכך, מנת משכל
(IQ) מוגדרת כיחס שבין היכולת האישית של הנבחן לבין היכולת
של בני גילו. מבחן ה-IQ פותח לראשונה על ידי בינה וסימון,
בשנת 1916, ונועד למיין תלמידים לבתי ספר רגילים ומיוחדים.
על בסיסו נהוגים עדיין מבחני אינטליגנציה אלו בעולם
המערבי, לצורכי מיון תלמידים וחיזוי הצלחתם בלימודים. מבחן
ה-IQ מודד את הכשרים הנדרשים להצלחה בלימודים בבית ספר
קונבנציונאלי כמו: הבנה ויכולת מילולית, יכולת לוגית
מתמטית וזכירת מילים ומספרים. על פי בינה וסימון קיימים
שלושה קריטריונים לפעולת החשיבה: חשיבה בכיוון מוגדר, כושר
הסתגלות בעזרת פתרונות ארעיים והכושר לברור, לשפוט נכון
ולבקר כל הנחה או פתרון (גארדנר 1996)
השימוש הנרחב במבחני ה- IQ במשך השנים עורר ביקורת
שהתייחסה לשאלה האם אינטליגנציה היא כושר אחד, שניתן
למדידה כמותית, או שהיא מהווה מכלול של כשרים. טענת
המבקרים הייתה שהגדרת אינטליגנציה היא צרת מימדים, בודקת
כשרים לוגיים-מתמטיים ומילוליים בלבד.גישה זו מתייחסת רק
לחלק אחד של הרובד השכלי ואינה רואה את האדם השלם (ארבעה
רבדים), גישה זו היא אנטי תזה לגישה ההוליסטית. על פי
לוסקי לכל אדם יש 32 אינטליגנציות בארבעה רבדים.
לכל אדם פרופיל אינטליגנציות ייחודי באמצעותו הוא מבין את
העולם ומשיג את מטרותיו.
נדלה מאתר מכללת לוסקי:
www.lousky.co.il
עוד באתר:
פסיכותרפיה
|
טיפול הוליסטי
|
פרחי באך |
